חוק התכנון והבנייה עוסק במהותו בהיתרי הבנייה על קרקעות ישראל, בחריגה מהיתרים אלה ובעונשין. החוק אמנם דן בסוגיות נוספות כגון התווית דרכים, שמירה על עתיקות ועוד – אך מהותו העיקרית היא כאמור בתחום היתר הבנייה. נקודת המוצא הבסיסית העומדת בלבו של החוק, מבוססת על ההחלטה כי כל בנייה בישראל חייבת בהיתר. כדי לדוש במרכיבי החוק השונים יש להכיר תחילה את ועדות התכנון והבנייה. ועדות אלו קיימות בשלוש ערכאות: ארצית, מחוזית ומקומית. תפקידן של הועדות הוא תכנון הבנייה בקרקעות שבשליטתה, על-ידי התאמתה לתוכניות המיתאר הארצית, המחוזית והמקומית אליהן היא מחויבת. החוק מפרט את חלוקת הסמכויות שבין הערכאות, הן בקביעת תוכניות המתאר, הן בתכנון הבנייה והן בתהליכי ערר. תוכניות המתאר (בניין ערים) קובעות את תצורת המחוזות והיישובים – ושמירה על נאמנות לתוכניות אלו היא זו שתאפשר מתן היתר בנייה – או לחילופין תשלול אותו. היתר בנייה בישראל יינתן לפיכך אך ורק ע"י אחת משלוש הערכאות הנ"ל. היתר הבנייה חייב להינתן הן עבור בנייה, הרחבת מבנה או התקנת תוספות למבנה (כגון גדר, חניה, מחסן חיצוני וכו') והן עבור הריסת מבנה. במסגרת ההיתר יוגדרו במדויק ההרשאות שניתנו לבעל הקרקע, וחריגה מהן מהווה עבירה פלילית שעלולה להביא לכדי הוצאת צו משפטי או מנהלי להפסקת/הריסת הבנייה, ואף למשפט שהנאשם בו – במידה ויורשע – צפוי לקבל החל מקנס וכלה במאסר עד שנה.  עבירות פליליות נוספות הן שימוש בקרקעות לאחר שפג תוקפה של התקופה המאושרת, שימוש בקרקעות חלקאיות שלא בהתאם להוראות הועדה, וכמובן בנייה ללא היתר כלל. גם עבור עבירות אלו צפוי המורשע בבית המשפט לתקופות מאסר של עד שנתיים או לקנסות – שגובהם יעלה במידה וביצוע העבירה יימשך לאחר הוראת הועדה המקומית להפסיק או להרוס את המבנה הבלת-חוקי. אזרח אשר בונה ללא היתר או שחורג מההיתר שקיבל, עלול למצוא עצמו מול צו המחייב הפסקה או הריסה של המבנה. צוי הפסקת בנייה יכולים להתקבל מטעמם של גורמים שונים: צו מנהלי מטעם העירייה, משטרת ישראל או הועדה המקומית או המחוזית לתכנון ובנייה, וצו משפטי מטעם בית המשפט. צו הריסה מנהלי יכול להתקבל מטעמו של יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה. בהינתן צו מסוג זה, רשאי מקבל הצו לעתור לבית המשפט בבקשה לבטלו. התנגדויות להיתר בנייה שניתן יכולות לעלות לערכאה משפטית מטעם גורמים שונים, ובלבד שיש להם זיקה תכנונית לקרקע, למבנה או לפרט תכנוני הקיים במסגרת ההיתר. על הגורם המתנגד להגיש התנגדותו תוך 60 יום ממועד הפקדת התכנית, ובמצב זה ביצוע ההיתר מוקפא עד להחלטת הערכאה, על-מנת למנוע פגיעה פוטנציאלית במביעי ההתנגדות, שכן בית המשפט מבקש לשמור על זכות הטיעון של האזרח בפני הרשויות עוד בטרם ייפגע ע"י התוכנית.

* אין באמור לעיל כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ויש להתייעץ עם עורך דין בטרם התקשרות בעסקה.